החלטה בתיק ת"א 8473-09

הצדדים הגישו שלוש תביעות הדדיות והוחלט בהסכמתם, כי שתיים מבין התביעות שאוחדו, תשמענה תחילה, ולאחר מכן תשמע התביעה השלישית, היא התביעה הנדונה. משניתן על-ידי פסק הדין בשתי התביעות הראשונות, שבהן זכה התובע בתביעה הנדונה, ביקשו הנתבעים שאפסול את עצמי משמיעתה. זאת לטענתם, בשל "חשש ממשי למשוא פנים" הנובע מכך שלאור הקביעות בפסק הדין, אין לנתבעים עוד סיכוי להוכיח את הגנתם, ומבחינתם זהו כלשונם, "משחק מכור".

הבקשה הוגשה ביום 29.12.2011 ובתגובת התובע מהיום (1.1.2012) נימק הוא את טעמי התנגדותו לבקשת הפסלות. מכאן ההחלטה.

העובדות הרלוונטיות לבקשה 

2.         הרקע לשלוש התובענות ההדדיות שהגישו הצדדים הוא קשרים עסקיים שנרקמו ביניהם, שעניינם ייבוא מוצרי הלבשה מסין לישראל ומכירתם בחנות בשכונת בית חנינה בירושלים. בשתיים מבין התביעות, שבהן ניתן פסק-דין, המחלוקות שבין הצדדים היו בשאלת מהות העסקה שנקשרה (אם הייתה שותפות עסקית בין הצדדים, או תיווך לעריכת עסקה), וחלקו של כל אחד בעסקה, וכן סכומי כסף שלטענת כל אחד מהצדדים, הצד האחר נותר חייב לו בגין אותה עסקה.

שתי התביעות שלגביהן ניתן פסק-דין ביום 31.7.2011 הן אלו:

התביעה הראשונה ב ת"א 11963/08, הוגשה ביום 26.2.2008 על-ידי שלושת האחים מרוואן, מוחמד ויצחק קאלותי (מוחמד ומרואן הם גם שניים מבין שלושת הנתבעים בתביעה הנדונה) נגד האחים חאלד וסלאח סמאן (חאלד, הוא התובע בתביעה הנדונה), ובה נתבע סכום של 658,301 ש"ח (להלן - תביעת קאלותי). כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 9.11.2008 ובו נתבע גם וליד עבידיי, אשר לא התגונן מפני התביעה וניתן נגדו פסק-דין ביום 30.4.2009.

התביעה השנייה, ב ת"א 13696/08, הוגשה ביום 13.4.2008 על-ידי חאלד סמאן (התובע בתביעה הנדונה) נגד שלושת האחים קאלותי, שנגדם גם הוגשה התביעה הראשונה, ובה נתבע סכום של 428,620 ש"ח (להלן - תביעת סמאן).

ביום 16.8.2009 הגיש חאלד סמאן תביעה נוספת נגד מוחמד קאלותי ונגד סאאד קאלותי ובה נתבע סך של 342,000 ש"ח, שזו התביעה הנדונה. נושא התביעה הוא נזקים שלטענת התובע נגרמו לו בעקבות הטלת עיקול על רכושו במסגרת תביעת קאלותי. נעיר כבר עכשיו, שהוספת מרוואן קלואתי בתור נתבע בתביעה הנדונה, נעשתה רק לאחרונה, ולכך נתייחס בהמשך הדברים.

3.         ביום 7.10.2008 ניתנה החלטת כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שלפיה שתי התביעות הראשונות (תביעת קאלותי ותביעת סמאן, ששתיהן יחד תכונינה להלן - התביעות הראשונות), תאוחדנה ותתבררנה לפניו.

בדיון שהתקיים ביום 29.12.2009 לפני השופט בן-עטר ז"ל בעניין התביעה הנדונה, נקבע בהסכמת הצדדים שהתביעה הנדונה תתברר לאחר שיסתיים בירורה של תביעת קאלותי, שכאמור, עוד קודם לדיון זה אוחדה עם תביעת סמאן. בשל חשיבות תוכן ההסכמה, נביא את דברי באי-כוחם של הצדדים כלשונם, שכך הודיעו על הסכמתם:

"לאור ההשלכה שעשויה להיות להכרעה בת"א 11963/08, שבמסגרתו הוטל העיקול הזמני נשוא התביעה כאן, על התביעה כאן, אנו מבקשים לעכב את המשך הדיון בתיק זה עד למתן פסק דין בת"א 11963/08 שקבוע להוכחות לחודש אפריל. מוסכם כי בינתיים נשלים את ההליכים המקדמיים ...".

הסכמה זו אושרה בהחלטתו של השופט בן-עטר ז"ל, שזו לשונה:

"מאחר ואכן נראה כי עשויה להיות להכרעה בת"א 11963/08 השלכה על תיק זה, אני נעתר לבקשה ובשלב זה קובע את התיק לעיון ליום 15.09.10".

4.         בחודש מרץ 2010 הועברו התיקים שהיו קבועים לשמיעה בפני השופט בן-עטר ז"ל להמשך שמיעתם לפניי ובהם גם שתי התביעות הראשונות וגם התביעה הנדונה. על-פי המחשב (תוכנת "נט המשפט") כל שלוש התביעות היו מאוחדות, וכל השלוש גם הועברו אליי לאחר שאוחדו "פיזית" (ראו החלטה מיום 31.7.2011, המורה על הפרדת התביעה הנדונה משתי האחרות, אשר ניתנה רק לאחר מתן פסק הדין בשתי התביעות הראשונות). תביעות אלו הועברו אליי לקראת ישיבת ההוכחות הראשונה שהייתה קבועה ליום 13.4.2010.

ההוכחות בשתי התביעות הראשונות נשמעו במשך תשע ישיבות, שהאחרונה שבהן הייתה ביום 3.4.2011.

5.         בעניין נושא הפרדת התביעה הנדונה ולמען שלמות תיאורן של העובדות הרלוונטיות להחלטה זו, ראיתי לנכון להזכיר לצדדים עובדה שלא באה לידי ביטוי בפרוטוקול. עניינה בכך שבתום ישיבת ההוכחות השביעית או השמינית (מבין התשע), ביקשתי לברר עם הצדדים אלו עדים נותרו לשמיעה. לאחר שקיבלתי את תשובתם ומשלא הוזכר השמאי שחוות-דעתו צורפה לתביעה הנדונה, שאלתי אם היה ויתור על חקירתו. רק אז הפנו הצדדים את תשומת לבי להחלטתו הנזכרת של השופט בן-עטר ז"ל שניתנה בהסכמת הצדדים, אשר לא הייתי ערה לה (או שלא זכרתי שניתנה). זאת ככל הנראה גם מהסיבה שכאמור, לפי מחשב בית המשפט (וכפי שאף הופיע בפרוטוקולים), כל שלוש התביעות היו מאוחדות וגם כל שלושת התיקים היו ברשותי לאחר שהועברו אליי "מחוברים". כך גם ככל הנראה לא הייתי ערה לאותה החלטה, מהסיבה שבמסגרת הראיות שנשמעו בשתי התביעות הראשונות, הייתה התייחסות מצד העדים גם אל נושא התביעה הנדונה.

מכל מקום, משהופניתי אל אותה החלטה, סברתי אז - ועל אחת כמה וכמה שכך אני סבורה היום - שההחלטה על הפרדת התביעה הנדונה כך שתישמע רק לאחר סיום בירורן של האחרות, הייתה שגויה, ובמיוחד אני סבורה, כי יש בה משום קביעת התנהלות לא יעילה מכל סיבה אפשרית. מסיבה זו, ניסיתי לבדוק עם הצדדים אם עוד ניתן, בהסכמתם, לשמוע גם את הראיות הרלוונטיות לתביעה הנדונה, וגם את עדות השמאי שחוות-דעתו צורפה אליה. תשובות הצדדים היו שאין זה אפשרי, מכיוון שזה יחייב שמיעה חוזרת של חלק מהעדים, שלא התייחסו בתצהיריהם ובעדויותיהם במישרין אל נושא התביעה הנדונה. כך הגם שאין מחלוקת שהם התייחסו גם אל נושא התביעה הנדונה. עוד הבהירו הצדדים, שבכל מקרה, כפי שהודיעו בהסכמתם, להכרעה בתביעת קאלותי עשויה להיות השלכה על התביעה הנדונה. שכן, אם תביעת קאלותי תתקבל ותביעת סמאן תידחה, תתייתר התביעה הנדונה, ורק אם התוצאה תהיה הפוכה, כך שתביעת קאלותי תידחה ותביעת סמאן תתקבל, יהיה צורך בשמיעתה. כמו כן, מאחר שהנושא העיקרי שטעון הכרעה בתביעה הנדונה הוא היקפו של הנזק שנגרם, ממילא שבירורה יהיה פשוט, ויהיה צורך בעיקר בשמיעת שמאים ולחלופין, מינוי שמאי מטעם בית המשפט.

6.         לאחר תום שמיעת הראיות בשתי התביעות הראשונות, ולאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים, ניתן ביום 31.7.2011 פסק-דין בשתי התביעות הראשונות. על-פי פסק הדין, תביעת קאלותי נדחתה ואילו תביעת סמאן התקבלה רק נגד מרוואן קאלותי (הנתבע 1), בכפוף לאמור בפסק הדין, ומכאן הצורך בשמיעת התביעה הנדונה.

ביום 27.10.2011 הגיש מרוואן קאלותי (הנתבע 1) הודעת ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 41542-10-11). הדיון בערעור נקבע ליום 18.4.2011 (בפני כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, וכבוד השופטים י' מרזל וא' רומנוב).